מכל השאלות שתשאל את עצמך בחיים, החשובה ביותר היא, האם אני טוב מספיק כדי להגיע לגן עדן? התשובה לשאלה זו תהיה בעלת השלכות נצחיות. הדרך לברר זאת היא לשאול את עצמך אם צייתת לסטנדרט הטוב של אלוהים, עשרת הדיברות. רוב האנשים יאמרו, "ובכן, עברתי על אחד או שניים, אבל שום דבר רציני מדי, כמו רצח וכו'". אז בואו נעבור עליהם ונראה איך אתה מסתדר: 1. לא יהיה לך אלהים אחרים על פני.
האם אלוהים ראשון בחייך? האם אתה אוהב את אלוהים מעל הכל? דמיין שקנית טלוויזיה לילדיך, אבל בערב הבא הגעת הביתה מהעבודה ומצאת שהם אפילו לא טרחו לברך אותך לשלום. הם היו עסוקים מדי בצפייה בטלוויזיה. בהתעלמותם ממך כי העדיפו לצפות בטלוויזיה, הם שמו את אהבתם על המתנה במקום על הנותן, סדר אהבה שגוי. באותו אופן, אם אנחנו אוהבים משהו – בן/בת הזוג שלנו, הילדים שלנו, או אפילו החיים שלנו עצמנו – יותר ממה שאנחנו אוהבים את אלוהים, אנחנו שמים את חיבתנו על המתנה במקום על הנותן, שהיא עבירה על הדיבר הראשון. למעשה, התנ"ך אומר שעלינו לאהוב את אלוהים כל כך הרבה שהאהבה שלנו למשפחתנו צריכה להיראות כמו שנאה בהשוואה לאהבה שיש לנו לאלוהים שנתן לנו את האהובים הללו. האם אהבת את אלוהים בכל לבבך? אם לא, ביצעת את החטא העתיק ביותר בספר. אתה השופט. ביום הדין, האם תהיה חף מפשע או אשם בהפרת הדיבר הזה? אני לא שופט אותך – אני מבקש ממך לשפוט את עצמך לפני יום הדין. 2. לא תעשה לך פסל וכל תמונה.
זה אומר שאנחנו לא צריכים לעשות אל שמתאים לנו, בין אם בידינו או במחשבתנו. האם יצרת אל במחשבתך שאתה מרגיש בנוח איתו – שבו אתה אומר, "האל שלי הוא אל אוהב שלעולם לא ישלח אף אחד לגיהנום"? אולי האל שלך לא מתנגד ל"שקר לבן" פה ושם – למעשה, אין לו שום הוראות מוסריות. במציאות, האל הזה לא קיים; הוא פרי דמיונך. אם האל שלך אינו זה שמתגלה בכתבי הקודש, אז יצרת דימוי של אלוהים שמתאים לך, דבר שהתנ"ך מכנה עבודת אלילים. הכתובים מזהירים שאף עובד אלילים לא ייכנס למלכות השמיים (קורינתים א' ו':9). 3. לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא.
האם אי פעם נשאת את שמו של אלוהים לשווא – משתמש בו בקלות ראש, כמו "אלוהים אדירים", או במקום מילת גנאי בת ארבע אותיות כדי להביע סלידה? אפילו שמו של היטלר לא היה שנוא מספיק כדי לשמש כקללה. אם לקחת את שמו הקדוש של האלוהים שנתן לך חיים והשתמשת בו באופן הזה, זה נקרא חילול השם, והתנ"ך אומר, "כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא" (שמות כ':7). 4. זכור את יום השבת לקדשו.
התעלמתי ממצווה זו במשך 22 שנה. למרות שאלוהים נתן לי את מתנת החיים, לא נתתי לו יום אחד משבעה. הייתי אשם בהפרת הדיבר הזה. 5. כבד את אביך ואת אמך.
האם תמיד כיבדת את הוריך באופן מוחלט, מתייחס אליהם בדרך שמרצה את אלוהים?
זה לא אומר שאתה מכבד אותם רק אם אתה חושב שהם הורים טובים. עלינו לכבד ולציית להם רק כי הם ההורים שלנו. בקש מאלוהים להזכיר לך את חטאי נעוריך. ייתכן ששכחת אותם, אבל אלוהים לא. 6. לא תרצח.
התנ"ך מזהיר שאם אנחנו כועסים על מישהו ללא סיבה אנחנו בסכנת משפט, וש"כל השונא את אחיו רוצח הוא" (יוחנן א' ג':15). אנחנו יכולים להפר את חוק האלוהים בגישה ובכוונה שלנו. האם הפרת מצווה זו על ידי טיפוח כעס או שנאה כלפי מישהו? אם כן, אלוהים רואה אותך כאשם ברצח, ו"אין לרוצח חיי עולם שוכנים בו". 7. לא תנאף.
מי מאיתנו יכול לומר שהוא טהור לב? ישוע הזהיר, "כל הרואה אישה לחמוד אותה, כבר נאף אותה בלבו" (מתי ה':28). אלוהים ראה כל מחשבה שהייתה לך וכל חטא שאי פעם עשית. יום יבוא ותצטרך להתמודד עם החוק שלו, ונאמר לנו שהטמאים, הזונים (אלה שמקיימים יחסי מין לפני הנישואין), והנואפים לא יכנסו למלכות האלוהים (קורינתים א' ו':9,10). 8. לא תגנוב.
האם אי פעם לקחת משהו שלא שייך לך, ללא קשר לערכו? זה כולל גניבת תשובה במבחן, לקיחת עט מהעבודה, אפילו שמירת עודף שאתה יודע שאינו שלך בצדק. אם לקחת משהו שאינו שלך, אז אתה גנב – ואינך יכול להיכנס למלכות האלוהים (קורינתים א' ו':9,10). 9. לא תענה ברעך עד שקר.
האם אי פעם שיקרת? אם כן, זה הופך אותך לשקרן. ייתכן שאינך חושב שרמאות היא חטא חמור, אבל אלוהים כן. "שפתי שקר תועבת ה'" (משלי יב':22), כי הוא אל של אמת וקדושה. התנ"ך מזהיר שכל השקרנים יהיה חלקם באגם האש (התגלות כא':8). 10. לא תחמוד.
האם אי פעם חמדת (רצית בקנאה) משהו ששייך לאדם אחר? זוהי הפרה של הדיבר העשירי, והחמדנים לא ינחלו את מלכות האלוהים (אפסים ה':5). מי מאיתנו יכול לומר שאינו אשם בהפרת מצוות אלה? כולנו חטאנו, וכמו בחוק האדם, מספיק להפר חוק אחד כדי להיות אשם. התנ"ך מזהיר, "כי מי אשר ישמור את כל התורה ונכשל באחת, אשם הוא בכל" (יעקב ב':10). ילדה קטנה צפתה פעם בכבשים רועות וחשבה כמה לבנות הן נראות על רקע הירוק. אבל כשהחל לרדת שלג היא חשבה, "הכבשים נראות עכשיו מלוכלכות על רקע השלג הלבן!" אלו היו אותן כבשים, אבל עם רקע שונה. כשאנחנו משווים את עצמנו לסטנדרט של האדם אנחנו נראים די נקיים, אבל כשאנחנו משווים את עצמנו לצדקות הטהורה כשלג של סטנדרט האלוהים, החוק המוסרי שלו, אנחנו יכולים לראות את עצמנו באמת: שאנחנו לא נקיים בעיניו. התנ"ך אומר שנקבע לבני האדם למות פעם אחת ואז לעמוד למשפט, וחוק זה הוא הסטנדרט הקדוש שלפיו האנושות תישפט ביום הדין. כדי להיות טובים מספיק כדי להגיע לגן עדן, עלינו להיות מושלמים – במחשבה, בדיבור ובמעשה.
אז ביום הדין, האם תהיו חפים מפשע או אשמים בהפרת חוק האלוהים? אתם יודעים שתהיו אשמים. זה אולי יישמע מוזר, אבל הדבר הגרוע ביותר שתוכלו לעשות בנקודה זו הוא לנסות לנקות את אורח חייכם; אתם עשויים להבין שחטאתם ולחשוב שמעתה והלאה תשמרו על עשרת הדיברות, תעשו מעשים טובים, תאמרו את הדברים הנכונים ותחשבו רק מחשבות טהורות. אבל האם שופט ישחרר רוצח כי הוא אומר שמעכשיו הוא יחיה חיים טובים? לא; הפושע חייב לצדק ולכן חייב להיענש. אולי אתם חושבים שאלוהים טוב ולכן יתעלם מחטאיכם. אבל אם הייתם אשמים בפשעים נוראיים בבית משפט אזרחי ואמרתם לשופט, "כבוד השופט, אני אשם אבל אני מאמין שאתה אדם טוב ולכן תתעלם מפשעיי," השופט כנראה היה עונה באומרו, "אתה צודק בדבר אחד; אני אדם טוב, ובגלל טובי אני אוודא שהצדק ייעשה, שתיענשו על פשעיכם." הדבר שרבים מקווים שיציל אותם ביום הדין, טובו של אלוהים, יהיה הדבר שיגנה אותם. אם אלוהים טוב, הוא חייב להעניש רוצחים, שקרנים, גנבים וכו', ומקום העונש של אלוהים הוא ה"כלא" של הגיהנום. איזה מקום נורא חייב להיות הגיהנום! אם אתם שומעים שאדם קיבל קנס של 5 דולר על פשע, תוכלו להסיק שהפשע שלו היה זניח. אבל אם הוא קיבל גזר דין מוות, תוכלו להסיק שהפשע שלו היה מזעזע. באותו אופן, אנחנו יכולים לקבל הצצה לכמה מתועב החטא חייב להיות בעיני אלוהים קדוש לחלוטין על ידי העונש הניתן עליו: "שכר החטא הוא מוות" (אל הרומים ו:23) ונצח בגיהנום. האנושות הכפויה טובה לעולם לא טורחת להודות לאלוהים על ברכותיו הנפלאות של חיים, צבע, אור, מזון, שמחה, יופי, אהבה וצחוק, אז הוא ייקח מהם את הברכות הללו. במקום להראות את תודתם על ידי ציות לו, הם משתמשים בשמו כדי לקלל. עונשם יהיה צודק וחמור עד מאוד. על פי התנ"ך, הגיהנום הוא מקום של עינוי נצחי ומודע, שבו "התולעת אינה מתה, והאש אינה כבה"; יש "בכי וחריקת שיניים", "עונש נצחי" ו"אש נצחית… חשכת החושך לנצח". אני חושש עבורכם, אבל אני לא היחיד שלא רוצה שתסיימו בגיהנום. האדם שנתן לכם את העלון הזה דאג מספיק כדי לתת לכם אותו ולהסתכן בדחייה, ואלוהים עצמו אינו רוצה שתאבדו. מכיוון שאלוהים עשיר בחסד, הוא יצר דרך עבורכם לקבל סליחה. כדי להבהיר איזה דבר מדהים הוא עשה עבורכם, הבה נסתכל שוב על החוק האזרחי: אתם עומדים בפני שופט, אשמים בפשעים חמורים מאוד. כל הראיות הוצגו ואין ספק לגבי אשמתכם. הקנס על הפשע שלכם הוא מיליון דולר או מאסר עולם, אבל אין לכם אפילו שתי פרוטות לגרד. השופט עומד לגזור את הדין… הוא מרים את הפטיש, כאשר מישהו שאתם אפילו לא מכירים נכנס ומשלם את הקנס עבורכם. הצדק נעשה, החוק סופק, ואתם כעת חופשיים ללכת. יתרה מזאת, מי ששילם את הקנס שלכם הראה כמה הוא דואג לכם. התשלום שלו היה הוכחה לאהבתו.
זה מה שאלוהים עשה עבורך לפני 2,000 שנה. הוא שלח את בנו, ישוע מנצרת, לשלם את עונש המוות שלך במקומך. ישוע מת על הצלב בשמך, כדי שתוכל לחיות. אתה אשם; הוא שילם את הקנס. זה פשוט כל כך. התנ"ך מנסח זאת כך: "המשיח פדה אותנו מקללת התורה בהיותו קללה בעדנו… אבל אלוהים מוכיח את אהבתו אלינו בזאת שבעודנו חוטאים, המשיח מת בעדנו" (גלטים ג':13; רומים ה':8). זה לא היה דבר קטן עבור ישוע למות בעדנו. הדבר היחיד שיכול היה לספק את דרישות החוק הנצחי היה דמו השפוך של בן האלוהים חסר החטא. איזו אהבה יש לאלוהים כלפיך! ישוע סבל ייסורים בל יתוארו, כדי שלא תצטרך להיענש על חטאיך. שלושה ימים לאחר מכן הוא קם לתחייה, מנצח את המוות. מותו הקרבני ותחייתו משמעותם שאינך צריך עוד להיות חייב לחוק, ואלוהים יכול כעת להעניק לך חיי נצח אם תציית לבשורה. מה עליך לעשות אם כן? פשוט חזור בתשובה (הפנה עורף לחטאיך) ותן את אמונך בישוע המשיח כמושיעך ואדונך. אל תדחה זאת; ייתכן שלא יהיה לך מחר – 150,000 אנשים מתים בכל 24 שעות. האם היית מוכר עין תמורת מיליון דולר? ומה לגבי שתיהן תמורת 20 מיליון דולר? אף אדם בדעתו הצלולה לא היה עושה זאת. עיניך הן ללא מחיר עבורך, ועדיין הן רק חלונות נשמתך. חייך (נשמתך) הם בעלי ערך כה רב שישוע אמר שעליך לבזות את ערך עינך בהשוואה. הוא אמר שאם עינך גורמת לך לחטוא, עקור אותה והשלך אותה ממך, כי טוב לך להיכנס לשמיים עיוור, מאשר ללכת לגיהינום עם שתי עיניים. במילים אחרות, מכל הדברים שעליך לתעדף בחייך, זה לא בריאותך, עיסוקך וכו' – אלא ישועתך הנצחית. האם אתה רואה את מצבך? אתה אשם בחטא נגד אלוהים עצמו, ומכיוון שהוא נתן לך מצפון, אתה יודע להבחין בין טוב לרע. "מצפון" פירושו "עם ידיעה", אז האם זה לא נכון שבכל פעם ששיקרת, גנבת וכו', עשית זאת בידיעה שזה לא בסדר? האם העובדה שחטאת נגד אלוהים מפחידה אותך? היא צריכה. למעשה הכעסת אותו בחטאך. התנ"ך אומר שחרון אפו שוכן עליך, שאתה אויב של אלוהים במחשבתך דרך מעשים רעים. אבל תן לפחד לפעול לטובתך, באותו אופן שפחד מקפיצה ממטוס באמצע טיסה יגרום לך לחבוש מצנח. תן לרצון שלך לחיות לפתוח את לבך לבשורת הישועה. חשוב על אדם שבגד באשתו. אשתו הנאמנה מוכנה יותר מכל לקבל אותו בחזרה, אז מהי הגישה שבה עליו לגשת אליה? זו צריכה להיות גישה של ענווה עצומה, מבקש סליחה, ומחליט בלבו לעולם לא לחשוב אפילו על בגידה שוב. כך עליך לגשת לאלוהים. אם אינך בטוח כיצד להתפלל, קרא את תהלים נ"א ועשה אותו לתפילתך.
פנה עורף לחטאיך ותן את אמונתך בישוע המשיח באותו אופן שבו היית נותן את אמונך במצנח כדי להציל אותך. אתה לא רק "מאמין" שזה יועיל לך, אתה למעשה מפקיד את חייך בידיו על ידי לבישתו. התנ"ך אומר, "לבשו את האדון ישוע המשיח" (רומים י"ג:14). כאשר תעשה זאת, אלוהים יסלח לך על כל חטא שאי פעם ביצעת ויעניק לך את מתנת חיי הנצח. אז קרא את התנ"ך מדי יום וציית למה שאתה קורא.